פרשת דניאל חנוך
פרשת דניאל חנוך נסובה סביב הודאה במשטרה שנמסרה על ידי דניאל חנוך, על פיה הוא רצח את אביו. סביב ההודאה נסובו סכסוכים קשים בתוך המשטרה, בשאלה האם ההודאה הוצאה בדרכים פסולות. חנוך זוכה לאחר שבמשפט הזוטא פסלו השופטים את ההודאה ומתחו ביקורת חריפה על השוטרים שהעידו במשפט.
הפרשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 במרץ 1980 נשדד ונרצח בביתו בבת גלים פנחס חנוך שהיה חלפן כספים ומוכר סיגריות ליד נמל חיפה[1][2]. את הגופה מצא דניאל חנוך, בנו של הנרצח, והוא הזעיק את המשטרה. על החקירה מונה מפקח ישראל מזרחי, שחשד בדניאל חנוך, שהיה מכור להימורים ותכנן לרדת לארצות הברית מספר ימים לאחר הרצח. דניאל חנוך נכלא בתא מעצר בנמל חיפה[3] ולאחר ארבעה ימי חקירה הודה ברצח. עם זאת, חנוך לא מסר לחוקרים את מיקומם של החפצים שנלקחו מהנרצח ולא היה בידי המשטרה חומר ראיות נוסף מעבר להודאה ולשחזור. למחרת מתן ההודאה חזר בו מההודאה וטען שהיא ניתנה תחת לחץ. בכל זאת הוגש כתב אישום נגד דניאל חנוך, במהלך מאי 1980[4].
ב-18 במאי 1980, מספר ימים לפני פתיחת המשפט, נודע למפקד מרחב חיפה, אברהם תורג'מן, שאחד מהשוטרים בצוות החקירה, מרדכי דואק, טען שהופעלו נגד דניאל חנוך אמצעים בלתי כשרים בעת החקירה[5]. תורג'מן בדק את התיק והגיע למסקנה שהיו "חריגות יותר מטכניות" בחקירתו של חנוך והודיע על כך לפרקליטות. הנושא הועבר ליועץ המשפטי לממשלה שהחליט שבהיעדר "דבר מה נוסף" יש לבטל את כתב האישום, ודניאל חנוך שוחרר. דבר השחרור פורסם על ידי עורך הדין של דניאל חנוך באחד מעיתוני הבוקר, תוך שעורך הדין לוקח קרדיט על השחרור. אברהם תורג'מן זעם על הפרסום, כינס מסיבת עיתונאים וטען שהוא שהניע את השחרור ללא קשר לעורך הדין[4]. דניאל חנוך הסביר שהודה בגלל שהוא סובל מאולקוס, סבל קשות מהמעצר במתקן בנמל שלטענתו במצב גרוע בהרבה מתאי מעצר רגילים ולא קיבל אוכל הדרוש לו בגלל מחלתו. לטענתו, השוטרים הבטיחו לו שאם יודה יעבור לתנאים יותר טובים. הוא הסביר שהוא חלש אופי ושהאמין שבגלל האליבי שלו יוכל להוכיח בקלות שההודאה הייתה הודאת שוא[3].
בעקבות החקירה הכושלת, נתגלע סכסוך חריף בין סנ"צ אברהם צמרת שהיה אחראי על החקירה לבין אברהם תורג'מן מפקד מרחב חיפה. דבר הסכסוך פורסם בעיתונות, דבר שהקשה עוד יותר על העבודה במרחב[6]. בעקבות זאת, הועבר צמרת לתפקיד אחר במחוז הצפוני של המשטרה[7].
ועדה חקירה משטרתית שמונתה בסמוך לביטול האישומים המליצה להעמיד לדין משמעתי את מפקח ישראל מזרחי ואת אחד השוטרים שלו, רס"ר יוסף בינטר, אולם דבר לא נעשה והם המשיכו לעבוד במשטרה. בתחילת ספטמבר 1980 התקיים דיון בנושא בוועדה של הכנסת בראשות תמר אשל, בה הושמעה ביקורת חריפה על המשטרה ועל כך שהסתפקו בהמלצה לדין משמעתי[8]. במרץ 1981 הוגש כתב אישום נגד השניים לבית המשפט המחוזי, באשמת שיבוש מהלכי חקירה[9]. במשפט העיד דניאל חנוך שבינטר הכתיב לו את ההודאה מילה במילה תוך שהוא חוזר ואומר שהוא חף מפשע למרות שהוא רושם את ההודאה. כן אמר שמזרחי אמר לו שאם יבצע את השחזור הדבר יסייע למעבדה לזיהוי פלילי לברר את חפותו. חנוך גם ציין שלא הורשה להתרחץ בימי מעצרו עד שמסר את ההודאה. דואק העיד שסיפר לסנ"צ צמרת על דרך גביית ההודאה והלה ענה לו שלא ידאג שכן בהיעדר "דבר מה נוסף" התיק לא יגיע לפרקליטות. תורג'מן העיד שלא ייחס חשיבות ולכן לא חקר "רכילות" על קשרים בין דואק לאשתו של חנוך. החוקר מטעם חקירות הפנים במשטרה העיד שמזרחי סירב לבדיקת פוליגרף[5]. השופט, מלכיאל סלוצקי, זיכה את מזרחי ובינטר. בדבר פורסם שהשופט כתב שההודאה המפורטת, הכוללת פרטים רבים, אף מעבר לנושא החקירה, מעיד על אמיתותה[10]. השוטרים המזוכים שבו לעבוד במשטרה ורס"ר דואק הועבר לעכו כדי למנוע חיכוכים ביניהם[11].
בעקבות זיכוי חוקרי המשטרה הוחלט לחזור ולהעמיד לדין את דניאל חנוך באשמת רצח אביו. חנוך נעצר מחדש ב-4 במרץ 1982 ונקבע שיוחזק במעצר עד תום ההליכים. ערעור לבית המשפט העליון נגד המעצר נדחה על ידי אהרן ברק[12]. ב-16 בפברואר 1983 מסרו שופטי בית המשפט המחוזי, אמנון כרמי, חיים פיזם וא. ד. חרמון את הכרעתם במשפט הזוטא, בה פסלו את ההודאה של חנוך מחמת הספק ומתחו ביקורת חריפה על השוטרים שהעידו במשפט. בעקבות זאת, ובהיעדר ראיות אחרות, משכה הפרקליטות את כתב האישום וחנוך זוכה[13]. עם זאת, לא נפסקו לחנוך פיצויים על המעצר[14].
זיכויו של חנוך הביא את נושא הודאתו לדיון נוסף בכנסת. חבר הכנסת אלי קולס שאל את ראש אגף החקירות יחזקאל קרתי האם עדיין יש למשטרה תאי מעצר מצחינים והאם עדיין קיימים במשטרה אמצעי חקירה העשויים לאלץ אדם להודות בפשעים שלא ביצע. קרתי השיב ש"חקירה משטרתית זה לא פיקניק". קרתי גם ציין שבין אנשי צוות החקירה נתגלעו סכסוכים חריפים הנמצאים בבדיקה של המבקר הפנימי של המשטרה[15].
בשנת 1984 טען נצ"מ אהרון יקים, בדו"ח על הפרשה, שתורג'מן שיקר במשפט של מזרחי ובלטמן כשטען שרק לפני שבוע נודע לו על החשדות שדואק מדליף מידע לעבריינים[16]. פרקליט המדינה החליט שלא להעמיד את תורג'מן לדין בפרשה זאת[17].
קצין המשטרה והחוקר עזרא גולדברג, שפעל למשפט חוזר לעמוס ברנס שהורשע ברצח רחל הלר, הצביע על ניסוחים דומים בהודאה של חנוך ובהודאה של ברנס, וטען שהניסוחים הדומים, שכמוהם נמצאו גם אצל המורשעים ברצח דני כץ מעידים על כך שההודאות הוכתבו על ידי החוקרים בנוסח שהם הכירו שפועל על השופטים ומביא להרשעה. גולדברג כינה את שיטת הכתבת ההודאות, "שיטת מרכוס" (כפרפרזה לשיטת מצליח) בשל שמו של שאול מרכוס שהיה ראש צוות החקירה של עמוס ברנס. כן צוין שמזרחי היה חבר בצוות החקירה של ברנס[18]. בין הניסוחים הדומים שמנה גולדברג נכללו[19]:
- ברנס: 'הבנתי את האשמה ואני מבקש לספר את כל האמת'.
- חנוך: 'הבנתי במה שאתה חוקר אותי, ואני מוכן עכשיו להגיד לך את כל האמת'.
- ברנס: 'אני התרגשתי ולא ידעתי מה לעשות'.
- חנוך: 'נבהלתי ולא ידעתי מה לעשות'.
- ברנס: 'אני מבקש סליחה ושיתחשבו במצבי'.
- חנוך: 'אני מבקש סליחה מהמשטרה ומאלוהים'.
בהתייחס לניסוחים הדומים כתב השופט שלמה לוין: "השוואת לשון שתי ההודאות אינה מוכיחה אף היא שהודאתו של המבקש הושמה בפיו. מדובר בביטויים כלליים, שתואמים את הנסיבות, ועל כן טבעי שיאמרו על ידי המבקש בעצמו."[20]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד זוהר, נרצח חלפן בן 81 בחיפה; כספו נשדד, מעריב, 18 במרץ 1980
- ^ ישיש שנרצח היה בנק מהלך על שתיים, מעריב, 8 באוקטובר 1980
- ^ 1 2 יוסף מיכלסקי, אני איש חלש־אופי - לא יכולתי לעמוד בלחץ החקירה!, דבר, 27 במאי 1980
- ^ 1 2 תנ'ץ תורגמן: עו'ד בראונר קושר לעצמו כתרים לא לו, מעריב, 26 במאי 1980
- ^ 1 2 דניאל חנוך במשפט חוקריו: הכתיבו הודאתי מילה במילה, דבר, 4 ביוני 1981
- ^ קצין בכיר יבדוק הסכסוך בפיקוד משטרת מרחב חיפה, דבר, 20 באוגוסט 1980
- ^ דוד זוהר, סנ"צ צמרת יועבר לתפקיד אחר במחוזו, מעריב, 5 בספטמבר 1980
- ^ יהושע ביצור, ביקורת חריפה בוועדת הכנסת על סחיטת הודאה ברצח, מעריב, 3 בספטמבר 1980
- ^ ראובן שפירא, חוקרי רצח פנחס חנוך בחיפה לדין על סחיטת הודאה מבנו, דבר, 23 במרץ 1981
- ^ יתכן שתיערך חקירה חוזרת בפרשת רצח פנחס חנוך, דבר, 8 בפברואר 1982
- ^ יהודה גורן, הוגלה שוטר מחיפה שהעיד נגד חבריו, מעריב, 10 בדצמבר 1982
- ^ ב"ש 353/82, דניאל חנוך נ' מדינת ישראל
- ^ דניאל חנוך זוכה מאשמת רצח אביו, דבר, 17 בפברואר 1983
- ^ זמיר: עינוי הדין של דניאל חנוך היה בלתי־נמנע, דבר, 28 בפברואר 1983
- ^ שלמה גינוסר, ועדות הכנסת נגד היועץ המשפטי, דבר, 4 במרץ 1983
- ^ האם נכון שדו"ח איתן שופץ אחרי שנמסר לך?, מעריב, 13 במאי 1984
נבדק החשד שתורגמן מסר עדות כוזבת בעת היותו מפקד בחיפה, מעריב, 6 ביולי 1984 - ^ תורגמן: כושר הישרדות, מעריב, 23 בנובמבר 1984
- ^ ראובן שפירא, הקצין שנתגלו חריגות בחקירתו בפרשת חנוך - היה אחד מחוקרי עמוס ברנס, דבר, 1 ביוני 1980
- ^ יעל גבירץ, הרוצח של דני כץ עדיין חופשי, ידיעות אחרונות, 5 ביולי 1991
- ^ מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ' מדינת ישראל, ניתן ב־12 באוגוסט 1997